כשבית המשפט מורה על שחרורו של פלוני ממעצר,
הוא יכול (ובמקרים רבים אף עושה כן) להורות על הימצאותו של המשוחרר בתנאים מגבילים.
במילים פשוטות בית המשפט יכול לקבוע כי על מנת שניתן יהיה לשחרר אדם ממעצר ולצורך הפחתת המסוכנות הנובעת ממנו כמו גם הבטחת התייצבותו למשפט, הוא יימצא תחת מגבלות מסוימות.
ניתן לקבוע כי המשוחרר ישהה במעצר בית כשהוא תחת פיקוח אנושי 24/7, לזאת יתווספו גם הפקדה כספית בגובה שיקבע בית המשפט וכן חתימה על ערבות אישית וערבות של צד ג'.
חריגה באחד מתנאי השחרור לדוגמא הפרת מעצר הבית בדך של עזיבת מעצר הבית שלא בשעות המותרות ו/או ללא פיקוח אנושי של מי מהמפקחים שמינה בית המשפט מהווים הפרה של תנאי השחרור וניתן לעצור את האדם ולהביאו בשנית לפני שופט אשר יכול להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.
יתרה מכך, עצם הפרת תנאי השחרור מהווה כשלעצמה עבירה פלילית של הפרת הוראה חוקית בהתאם לסעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
במקרים אלה חשוב להיוועץ בעו"ד פלילי, על מנת לגבש אסטרטגיה הגנתית נכונה, שכן, לעיתים אדם נדרש בעל כורחו לעזוב את מעצר הבית כגון לצורך טיפול רפואי דחוף וכיו"ב, ואין דומה מקרה זה למקרה בו אדם ביודעין ובזדון הפר את תנאי מעצר הבית שלו.
