מעצר ימים הינו מעצר אשר מטרתו הינה אחת ויחידה – מעצר לצורכי חקירה.
חשוב לזכור שלכל אדם עומדת הזכות לחירות.
כמו כן, לכל אדם אשר טרם הוכחה אשמתו עומדת גם חזקת החפות – דהיינו חזקה חוקית שהוא חף מפשע.
מאידך, יש מקרים בהם סבורה היחידה החוקרת כי חירותו של חשוד עלול לפגוע בחקירה, ובמקרים כאלה החוק מאפשר לה לבקש את מעצרו לצורך השלמת פעולות החקירה הנדרשות.
החוק מאפשר לקצין משטרה לעכב אדם לפרק זמן של 3 שעות בלבד, כאשר מעבר לכך עליו להכריז עליו כעצור.
ברגע שהוכרז אדם כעצור – על היחידה החוקרת להביאו בפני שופט בתוך 24 שעות על מנת לבחון את שאלת הארכת מעצרו.
בית המשפט יאריך מעצר לחשוד אך ורק באם סבר כי מתקיימים התנאים המצטברים הבאים:
- התקיימות חשד סביר בנוגע לביצוע העבירה המיוחסת.
- מידת המסוכנות של החשוד הנובעת מהעבירה בה הוא חשוד. לדוגמא ברור שמידת המסוכנות המיוחסת לאדם החשוד ברצח גבוהה יותר מהמסוכנות שאפשר לייחס לאדם החשוד בגניבה.
- שיבוש מהלכי משפט – שחרורו של החשוד לחופשי תפגע בחקירה ותמנע את חקר האמת. דהיינו חשש שהחשוד ישוחרר וישמיד ראיות שטרם נתפסו.
התנאי הראשון הוא קריטי – היינו באם אין חשד סביר לא ניתן להורות על מעצר והחשוד ישוחרר לאלתר ללא כל תנאי או מגבלה.
למרות האמור – וגם אם התקיימו 3 התנאים שפורטו מעלה, בית המשפט מחויב לבחון האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר נאותה דהיינו שלא מאחורי סורג ובריח. כזו שתבטיח את שלמות החקירה מחד, ותגביל את הפגיעה בזכות לחירות מאידך.
ככלל תקופת מעצר הימים הכוללת הינה לתקופה של עד 30 ימים, אולם בתי המשפט מגבילים את ימי המעצר לצורך פיקוח על התנהלות היחידה החוקרת והתקדמות החקירה.
באם נדרשת ליחידה החוקרת תקופת מעצר נוספת אשר תעלה על 30 הימים היא נדרשת להציג אישור מטעם היועץ המשפטי לממשלה.
המעצר לצורכי חקירה יכול להסתיים ב-2 דרכים:
- הסתיימות החקירה ושחרור החשוד – שחרור יכול להיות בתנאים מגבילים שונים, כגון הרחקה מהמתלונן/קורבן, מעצר בית, הפקדה כספית וחתימה על ערבויות.
- הצהרת תובע.
במקרה של הצהרת תובע, מצהיר עו"ד מטעם המדינה – תובע/פרקליט כי הסתיימו פעולות החקירה, אך כעת נדרש זמן נוסף לצורך קריאת חומר הראיות והגשת כתב אישום יחד עם בקשה לעצור את החשוד (שבשלב הגשת כתב האישום יהפוך לנאשם) עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.
