בית כלא

מעצר עד תום ההליכים

מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים כשמו כן הוא – מעצר עד לסיומו של ההליך המשפטי בהרשעה או בזיכוי.
כמובן שבקשה למעצר עד תום ההליכים מוגשת יחד עם כתב אישום, כאשר בבקשה מנמקת המדינה מדוע יש לקיים את משפטו של הנאשם תוך פגיעה בחירותו בצורה של מעצר מאחורי סורג ובריח.

על מנת שבית המשפט יורה על מעצרו של אדם עד לתום ההליכים הוא נדרש לבחון 3 תנאים:

  1. קיומן של ראיות לכאורה אשר קיים בהן סיכוי סביר להרשעה – מדובר בדרישה חמורה בה נדרשת המאשימה לעמוד יותר מהדרישה במעצר הימים. דהיינו האם בחומר הראיות שמצוי בידי התביעה די בכדי להוכיח לכאורה את אשתו של הנאשם. על מנת שניתן יהיה לעצור את הנאשם התשובה לשאלה זו חייבת להיות חיובית. בהרבה מקרים מתנהל דיון ב"ראיות לכאורה" ובו מבקש הסנגור לטעון כנגד עוצמתן של הראיות שבידי המדינה ושלאור חולשתן לא ניתן לעצור את הנאשם בגינן במקרה כזה ישוחרר הנאשם לאלתר.
  2. מסוכנות – האם ניתן לייחס לנאשם מסוכנות גבוהה לאור האישומים, ברור שמידת המסוכנות המיוחסת לנאשם בעבירת רצח תהיה גבוהה יותר מהמסוכנות שמיוחסת למי שנאשם בגניבת רכב.
  3. שיבוש – האם קיים חשש לכך שהנאשם במידה וישוחרר ישבש מהלכי משפט, לדוגמא יברח מהארץ, ייצור קשר עם עדים וכיו"ב.

גם בהינתן שבית המשפט קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, הרי שבשל העובדה שמעצר מהווה פגיעה קשה בזכות לחירות שהינה זכות יסוד, בית המשפט מחויב לבחון חלופת מעצר שפגיעתה בזכות לחירות תהיה פחותה ביותר. לדוגמא שחרור למעצר בית, או מסובכים יותר מעצר באיזוק אלקטרוני.

תקופת המעצר בה שהה הנאשם, תקוזז מתקופת עונש המאסר – אם יוטל עליו עונש כזה במסגרת גזר הדין. לחילופין בית המשפט יכול להורות בנסיבות מסוימות שתקופת המעצר לא תקוזז מהעונש.

עבירות הסמים הוצאו מחוק העונשין, ויוחדה להם פקודה חקיקתית מיוחדת – פקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973.

ראשית – חובה לציין כי החוק חלק אך ורק על חומרים המנויים בתוספת הראשונה לפקודה, התוספת מתעדכנת מידי פעם, שכן היצרנים מנסים להתחכם ולייצר כל פעם חומר בעל תרכובת כימית שונה מזו המפורטת בתוספת ובכך למצוא נוסחה שגם לתחושה של שימוש בסם ומאידך לא תהווה עבירה פלילית.

סמים אלה מוכרים כ"סמי פיצוציות" או בשם הרחוב הידוע "נייס גיי" חשוב לציין כי שינוי התרכובת הכימית.
קבוצת סמים זו ידועה כמסוכנת מאוד וזאת בשל העובדה לפיה יצרני הנייס גיי לא בודקים כיצד שינוי התרכובת הכימי פועל ומה ההשפעות שלו על האיברים החיוניים בגוף.

ישנן מס' פעולות שביצוען יחשב עבירה לפי פקודת הסמים:

  1. סעיף 6 – אוסר לגדל, להפיק או לייצר סם, שאלת הכמות רלוונטית אך ורק לעניין חומרת/קולת העונש, דהיינו אינו דומה אדם שגידל 3 עציצים בבית לבין אחד שהקים מעבדה משוכללת ובה גידל עשרות או מאות שתילים.
  2. סעיף 7 – אוסר החזקה של סם מסוכן, אך כאן יש חילוק בין כמות המוגדרת לשימוש עצמי לבין כמות שאיננה לשימוש עצמי והכל כפי שמפורט בתוספת השניה לפקודה.
    לדוג' במקרה של קנביס (ידוע גם בשמות: מריחואנה, כיף, ירוק) הכמות לשימוש עצמי הינה עד 15 גרם, אך קנביס מוגדר בפסיקה יחד עם חשיש כ"סם קל", סמים קשים כגון קוקאין או הרואין ההחזקה המוגדרת ל"שימוש עצמי" נמוכה משמעותית – 0.3 גרם.

    ב-01.04.2019 נכנסה לתוקף הוראת שעה מיוחדת אשר הופכת את השימוש או ההחזקה לשימוש עצמי של קנביס לעבירת קנס. המשמעות הינה – כי לא ינוהל הליך פלילי כנגד  המשתמש, אלא יוטל עליו קנס בסך 1,000 ₪ או 2,000 ₪ (החל מהפעם השניה).
    משמעות נוספת הינה שעצם השימוש יחדל להיחשב כעבירה פלילית ולא יתועד בגיליון הרישום הפלילי של האזרח ובמילים פשוטות – הוא יוכל יהיה להציג תעודת יושר.
    אגב, עד ליום 01.04.2019 הייתה הנחיה של פרקליט המדינה שלא לנקוט בהליכים פליליים כנגד צרכני קנביס שנתפסו פעם ראשונה, ומי שנתפס היה נלקח לתחנת משטרה – נחקר קצת ומשוחרר לבסוף לביתו.

     הערה נוספת – החזקה משמעותה החוקית הינה החזקה המאפשרת שליטה בסם, ולא רק החזקת הסם על הגוף ממש.

  1. סעיפים 9, 10 ו-10א – עוסקים בהחזקת "חצרים" – מקום המיועד לביצוע עבירות סם כמו מעבדה לייצור/גידול סם, "תחנה" או "כספומט" לממכר סמים. וכן אסור להחזיק או לייצר "כלים אסורים" – כלים המשמשים לייצור/הכנת הסם או שימוש בו כמו "באנג" וכיו"ב.
  2. סעיפים 13-14 – עוסקים בעבירה של סחר על צורותיו השונות דהיינו, יבוא/ייצוא, סחר, הספקה, תיווך – מדובר בקשת רחבה של מקרים בהם אדם אשר העביר סם אפילו ללא תמורה לאדם אחר הוא יואשם בעבירה של סחר אשר העונש עליה הינו בד"כ מאסר.

חילוט רכוש:

אם אדם הורשע בעבירה של סחר בסם – על נגזרותיה השונות (יבוא, ייצוא, סחר, הספקה, תיווך) מצווה בית המשפט להורות על חילוט רכוש שנועד לביצוע העבירה, או רכוש שנועד כדי לאפשר את ביצועה, או רכוש שהושג כתוצאה מביצוע העבירה או ניתן כשכר / תמורה בעד ביצוע העבירה.

הן המחוקק, הן רשויות החקירה והפרקליטות והן בתי המשפט רואים בספקי הסמים כאויב החברה וכמי שצריך להילחם בו עד חורמה. בניגוד להלך הרוח המקל בכל הנוגע לצרכני הסמים, הרי שבכל הקשור לספקי הסם – הנטייה תהיה להחמיר בעונש, ולמעט במקרים חריגים כמעט תמיד תבקש הפרקליטות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, ומלבד את אף חילוט של רכוש.

שאלה:
מדוע חובה בכל מקרה להיוועץ בעו"ד פלילי בעל היכרות גבוהה, וידע מעמיק בתחום הסמים?

תשובה:
היות ולמילים יש כוח, כל מילה שתאמר במשטרה עלולה לשמש כנגדך. במילים פשוטות וללא קלישאות – גם אם נתפסת עם כמות המותרת לשימוש עצמי אך סיפרת שאתה וחבר "התארגנתם" יחד הרי שבעצם הפללת את עצמך בביצוע עבירה של סחר – שכן גם מתן סם ללא תמורה (אספקה) או התארגנות משותפת כמוה כסחר. סיפרת בחקירה או אם חבר סיפר שרק קישרת בינו לבין ה"דילר" שלך כדי שהוא יתארגן – הרי שאתה עלול להסתבך בעבירה של תיווך.

לכן, גם אם אתה בטוח שלא עשית שום דבר רע אלא רק לקחת "קטנה" הרי שאתה עלול לסבך את עצמך בהליכים פליליים ולו בשל העובדה שמסרת גרסה מפלילה.

סחר בסמים:

עבירת הסחר על צורותיה השונות נושאת עימה עונש של עד 20 שנות מאסר, מדובר בעבירה אשר נתפסת בבתי המשפט ובמשרדי הפרקליטות כעבירה חמורה מאוד – וזאת במובחן מאיך שהיא נתפסת בין הציבור.
וכן על מנת שלא להסתבך – חובה להיוועץ בעו"ד פלילי לפני כל חקירה משטרתית, שבעתיים כשמדובר בעבירות מתחום הסמים.

שתף את הכתבה >>>>

שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב email
Email
תוכל לרשום לי הערה כאן למטה
דילוג לתוכן