מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים כשמו כן הוא – מעצר עד לסיומו של ההליך המשפטי בהרשעה או בזיכוי.
כמובן שבקשה למעצר עד תום ההליכים מוגשת יחד עם כתב אישום, כאשר בבקשה מנמקת המדינה מדוע יש לקיים את משפטו של הנאשם תוך פגיעה בחירותו בצורה של מעצר מאחורי סורג ובריח.
על מנת שבית המשפט יורה על מעצרו של אדם עד לתום ההליכים הוא נדרש לבחון 3 תנאים:
- קיומן של ראיות לכאורה אשר קיים בהן סיכוי סביר להרשעה – מדובר בדרישה חמורה בה נדרשת המאשימה לעמוד יותר מהדרישה במעצר הימים. דהיינו האם בחומר הראיות שמצוי בידי התביעה די בכדי להוכיח לכאורה את אשתו של הנאשם. על מנת שניתן יהיה לעצור את הנאשם התשובה לשאלה זו חייבת להיות חיובית. בהרבה מקרים מתנהל דיון ב"ראיות לכאורה" ובו מבקש הסנגור לטעון כנגד עוצמתן של הראיות שבידי המדינה ושלאור חולשתן לא ניתן לעצור את הנאשם בגינן במקרה כזה ישוחרר הנאשם לאלתר.
- מסוכנות – האם ניתן לייחס לנאשם מסוכנות גבוהה לאור האישומים, ברור שמידת המסוכנות המיוחסת לנאשם בעבירת רצח תהיה גבוהה יותר מהמסוכנות שמיוחסת למי שנאשם בגניבת רכב.
- שיבוש – האם קיים חשש לכך שהנאשם במידה וישוחרר ישבש מהלכי משפט, לדוגמא יברח מהארץ, ייצור קשר עם עדים וכיו"ב.
גם בהינתן שבית המשפט קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, הרי שבשל העובדה שמעצר מהווה פגיעה קשה בזכות לחירות שהינה זכות יסוד, בית המשפט מחויב לבחון חלופת מעצר שפגיעתה בזכות לחירות תהיה פחותה ביותר. לדוגמא שחרור למעצר בית, או מסובכים יותר מעצר באיזוק אלקטרוני.
תקופת המעצר בה שהה הנאשם, תקוזז מתקופת עונש המאסר – אם יוטל עליו עונש כזה במסגרת גזר הדין. לחילופין בית המשפט יכול להורות בנסיבות מסוימות שתקופת המעצר לא תקוזז מהעונש.
